המים של הירקון ששקעו אל מתחת לעיר תל-אביב. מקום תת-קרקעי, טבול כולו במים ירוקים. בין 1905 ו-1948 ירקת הייתה מקום פראי, שמעטים העזו להיכנס אליו. לאורך כמעט ארבעים שנה מזמן קום המדינה, אופיה של ירקת השתנה, אפילו אפשר לומר שהתרכך.
ב-1982 השתלטה על ירקת מכשפה ירוקה בשם סנפיר, ומיד החלה להיפטר מגורמים לא רצויים. תחת פיקוחה הוקם סוג של שוק, שאיפשר סחר במידע ובחפצי ערך שקשה להחזיק או לסחור בהם על פני השטח.
ב-1995, מיד אחרי הרצח, סנפיר סגרה את ירקת כדי להימנע מהמאבקים שהתחוללו. העיר נפתחה מחדש לקראת סוף 1996, כשהרוחות נרגעו.
כיום, עדיין ניתן למצוא שוק קטן ופעיל בירקת, אולם האווירה שונה. המקום אינו בטוח כפי שהיה בעבר.
אל ירקת אפשר לגשת מרוב הבריכות הגדולות בעיר, אם כי כניסה ללא הזמנה או היכרות עם מישהו מתושבי המקום אינה מומלצת.
במהלך סשן ראשון החבר'ה נכנסו ויצאו מירקת שוב ושוב, משום שהמבול אפשר כניסה ויציאה מירקת כמעט מכל רחוב בתל-אביב. הם הצליחו להכניס את הזאב לתוך ירקת, ולהשאיר אותו שם, פצוע וכועס.
