גבול אינו קיים. הוא תוצאה של שפה, תבניות, חלוקת המציאות לחלקים. קיומו של גבול תלוי בקיומם של שני דברים ושני תנאים: היותם צמודים, והיותם שונים. שני התנאים הללו מייצרים מתח תמידי: היותם צמודים מאיימת להפוך אותם לאחד, היותם שונים מאיימת להפריד ביניהם וליצור חלל, פער, ריק. קצוות מתעניינים מאוד בגבולות, ולא רק בגלל שגבול תמיד מגביל קסם. קסם לא חוצה גבולות, גם כאשר ניסוח הקסם כלל אזור השפעה מספיק גדול כדי להכיל את מה שנמצא מעברו של הגבול.
הגבול שכל הקצוות מכירים מרגע היווצרם הוא הגבול שעליו הם עומדים: הגבול שבין העולם הזה והעולם האחר. אור מחבר אותם לעולם הזה. סוד מושך אותם לעולם האחר. הם עומדים על גבול, מהווים למעשה דבר בלתי אפשרי: הם נמצאים במקום שאינו קיים, ולכן בלתי אפשרי להתקיים בו. לכן קיומם הוא זמני. כל קצה עתיד להתנתק מהעולם הזה ולעבור את הגבול לעולם האחר. היותו קצה הוא מצב זמני, עמידה על קצות האצבעות על קו הגבול, לפני השלמת הצעד הסופי.
קצוות רבים מכירים דרכים ליצירת גבולות, שמהווים מעין מעגלי הגנה שיחסמו השפעות זרות, או יכילו השפעות קסומות בתוכם. יצירת גבול אמיתי אינה פשוטה. אם הגבול לא מפריד בצורה מוחלטת בין שני דברים, אז הוא שבור, וקסם יכול לחצות אותו. בעולם המודרני גבולות עתיקים פוזרו ונשברו שוב ושוב. מעט מהם עדיין עמידים כפי שהיו פעם.